איזה כיף לי לעמוד. שיכון ותיקים 14.6.18

שיעור 3

היי בנות, מה נשמע? אתמול היה השיעור השלישי שלנו, וכיף לשמוע שיש התקדמות אצל הקטנים. חלק למדו להתיישב באופן עצמאי, חלק התחילו לנסות לעזוב ידיים בעמידה. מרגש ממש

 

סידרנו את הפופים במרכז החדר והנחנו את התינוקות עליהם, ועודדנו אותם לזחול לכיוונינו. הזחילה בתוך הפוף היא קשה, גם כי זה משטח מאוד רך ולא יציב, וגם כי אין את ההתנגדות הרגילה של הרצפה. זה מאלץ אותם להתמודד יותר עם שינויים בשיווי משקל, ולשנות את הרגל התנועה כדי להצליח לזחול, ולהתהפך בתוך הפוף. זה מאוד משכלל את יכולת התנועה, השליטה בשיווי המשקל ויכולת ההתמודדות עם יציאה משיווי משקל.
באמצע עצרנו למשחק תקשורת קטן. תופפתי על התוף, והזמנתי את התינוקות לקחת את המקל ולתופף. זה מכיל גם את היכולת המוטורית לתופף עם מקל כמו גם את היכולת לשחרר יד ולהתארך במשטח לא יציב. התינוקות גם היו צריכים 'להישמע לכללים' ולא קיבלו את התוף ליד, והיו צריכים להחזיר אלי את המקל… לא לכולם היה קל, אבל יפה בעיניי לראות איך כשהכללים מאוד ברורים, הם מצליחים ללמוד את חוקי המשחק 🙂
אח"כ יצרנו חור בתוך מעגל הפופים והנחנו שם את כל התינוקות, ושוב אנחנו היינו מסביב עודדנו אותם למצוא דרך להגיע אלינו. כאן גם מעניין איך כל אחד בוחר להתמודד עם פתרון הבעיה- האם מנסה ללכת בין הפופים, מנסה לטפס, מתלונן ובוכה- היכולת לפתור בעיות רלוונטית גם לתינוקות, כמובן בהתאם לגיל, ויפה ומעניין לראות איך הם ניגשים לקושי ומנסים לפתור אותו.

 

הרמנו את התינוקות בידיים, ודרך התנועה נתנו להם לחוות תחושה של נפילה- אם בסיבוב גדול רחוק מהגוף שלנו, אם בהליכה עם "כאילו" נפילה, ואם בממש נפילה (למי שמצליחה לשחרר :-)) לתוך פוף

 

שוב סידרנו את הפופים במעגל, והחזקנו את התינוקות על הידיים עם הפנים החוצה
לאט לאט התחלנו להוריד אותם לכיוון הפוף, כשהראש יורד ראשון (נמוך מהאגן), עד שראינו הושטת ידיים לכיוון הפוף (זה רפלקס הבלימה שמתעורר מתחושת הנפילה)
עכשיו הרחקנו אותם קצת מהפוף, קירבנו את הראש לקצה הפוף והפכנו אותם בגלגול עד לשכיבה על הגב על הפוף. 
נתנו להם לרדת לבד בזחילה מהפוף, וחזרנו על התהליך.

 

יצרנו מחסום מערימת פופים במרכז החדר, הנחנו את הכל התינוקות בצד אחד, ואנחנו בצד השני
ספרנו עד 3 ונעלמנו מאחורי הפופים, חיכינו כמה שניות, והופענו שוב בקריאת "קוקו"
מעניין לראות את כל אחד הגיב אחרת- היו מי שנבהלו כשאמא רחוקה, עוד לפני שנעלמה
היו כאלה שחיפשו את אמא אחרי שנעלמה, וניסו לטפס על הפופים כדי להגיע אלינו
היו כאלה שמצאו עניין בצד השני של הכריות, בלי להתרגש
כל אחד חווה פרידה באופן שונה,יש מי שרגיל להיפרד, יש מי שרגיל אבל זה קשה לו, יש מי שמוצא עניין בכל מקרה… 
אבל ככל שנחשוף אותם למשחקים מהסוג הזה, הביטחון שלהם בחזרה שלנו יהיה גדול יותר, וגם קביעות אובייקט מתחזקת, והם מבינים שאנחנו ממש שם, מאחורי הפוף 🙂

 

עשינו ניסוי. הנחנו במרכז החדר את התינוקות, ללא שום גירוי. היו כאלה שנשארו ליד אמא, כאלה שחקרו את החלל, וכאלה שהמשיכו במעשיהם. 
הנחנו במרכז החלל ערימה יפה וגדולה של צעצועים. מיד כל התינוקות הגיעו לערימה, והתחילו לשחק. עברו ממשחק למשחק, או בחרו משחק אחד והתרחקו איתו מכולם. נתנו להם כמה דקות כאלה.
כל תינוק נשאר עם הצעצוע שהיה לו ביד, ואת שאר הצעצועים אספנו והרחקנו. תוך פחות מדקה התחילה תנועה בחדר, היה מי שרצה להתעניין עכשיו בצעצוע של מישהו אחר, חטף צעצוע, רדף אחרי צעצוע שהתגלגל
הרעיון הוא שככל שהסביבה יותר מוצפת בגירויים וצעצועים, היכולת להתרכז לעומק, לחקור משחק אחד- להעביר מיד ליד, להפוך לגלגל, לזרוק וללכת להרים, מתגברת. כשיש יותר מידי גירויים, רמת העניין נשארת רדודה, ואני משחק עם צעצוע וישר עובר לצעצוע אחר. גם התקשורת בין התינוקות התחילה אחרי שאספנו את כל הצעצועים, והם התחילו להתעניין אחד בשני, ובצעצוע של השני.

 

פוצצנו בועות סבון עם חלקים שונים של הגוף- יד, רגל, בטן, היד השניה
מאוד ממליצה להתחיל בבית, בשעת משחק, באמבטיה, להתחיל לתת שמות לאיברים. לאט לאט…

 

זה הכל להשבוע

נתראה בשבוע הבא

שתהיה שבת נפלאה

ורד