שיעור 6
היי בנות!! קודם כל נברך את שירה ועמליה שהצטרפו אלינו לקבוצה. דבר שני נברך את כל המקוררים, משתעלים, מאושפזים, בהמון המון בריאות. מחכות ומצפות למפגש האיחוד ביום רביעי הבא 😉
שיפור השכיבה על הבטן וזמן בטן
התחלנו כרגיל עם תהליך שיפור השכיבה על הבטן. מזכירה לכן שהמטרה היא להגיע לבטן הכי מוכנים שיש. אחרי הרבה מגע שעוזר מצד אחד לעורר ולהעלות מודעות לחלקי הגוף, ומצד שני להוריד מתח שרירי מיותר שיכול להפריע לנו לשכב בנינוחות על הבטן.
על הבטן, התחלנו כשאנחנו ממש רוכנות מעליהם, מסמנות להם שהם לא לבד, ועם הרבה הרבה מגע של טפיחות, שפשופים ולחיצות באזור האמות והשכמות, אנחנו מנסות להאריך ולדייק את השכיבה על הבטן.
מיקום הידיים ב"זמן מרפקים"
ראינו שאחד הדברים הנפוצים שמאתגרים את השכיבה על הבטן הוא שהתינוקות לא ממקמים את הידיים בצורה מאורגנת. זה גורם לכך שהם משקיעים המון כח בהזדקפות, ומתעייפים מהר, ולכן לא נינוחים. הדרך המאורגנת לשכב על הבטן ולהרים את הראש היא כאשר המרפקים ממוקמים מתחת לכתפיים, האמות מונחות על המשטח והדחיפה של הידיים עוזרת לשרירים הזוקפים לאורך עמוד השדרה בפעולת ההזדקפות.
אז מה עושים ואיך מתקנים?
כשרק מגיעים לשכיבה על הבטן, אפשר עם המגע שלנו למקם נכון את הידיים, לתמוך שם, לעזור לחדד את המיקום ו"להראות" למערכת העצבים כמה יותר נוח לשכב כך. אבל מה עושים כשהידיים ממשיכות להיפתח לצדדים או להתיישר? במקרה הזה, להחזיר את הידיים לקו האמצע לא יעזור, כי ברגע שנעזוב את התמיכה שלנו, הן יחזרו להיפתח.
כדי שהתינוק יוכל לשכב על הבטן בצורה מאורגנת, השכמות צריכות ללמוד להתרחק אחת מהשנייה, השרירים צריכים להרפות מהכיווץ המיותר (הכיווץ הזה נוצר הרבה פעמים משכיבה ממושכת על הגב בחודשים הראשונים) והכתפיים צריכות להתרחק מעט מהאזניים.
המקום הכי טבעי ללמוד את כל אלו הוא פשוט בשכיבה נינוחה על הצד.
החזרנו את התינוקות לשכב על הצד, ועזרנו להם להרפות שם: שפשופים של הצד העליון של הגוף, הדהודים וטפיחות בשכמות. אפשר לשכב מולם כדי שיהיה להם מעניין ולקשקש כך ששתי הידיים נמצאות מלפנים (ומנסות להוציא לנו את העיניים מהמקום, או לתלוש לנו את כל השכרות שעוד נשארו על הראש) או עם צעצוע- גם תופס. ברגע שאני מגיעה לשכיבה הנינוחה על הצד, אז אני מחזירה שוב לבטן – זה חשוב כדי לייצר את הלמידה והקשר בין מנח הגב והידיים בשכיבה על הצד, והשכיבה על הבטן. כשהם מתעייפים חוזרים לנוח בשכיבה על הצד השני, וחוזרים על כל התהליך גם לצד השני.
העברות משקל על הגב ועל הבטן
בשכיבה על הגב, אחד השלבים ההתפתחותיים הבאים שאנחנו רואים שמתרחשים הוא הרמת הרגליים ומשחק איתן. זהו שלב מקדים לשלב ההתהפכות מהגב אל הבטן. אפשר לעזור להם ע"י הרמה קטנה של האגן: על הרגל שלנו לדוגמה, כמו שאנחנו עושים בשיעורים, או פשוט ע"י שכיבה במנח מערסל כמו בתוך הפוף. אפשר ומומלץ לתלות צעצוע על הרגל, או לגרוב גרבי משחק.
עכשיו, כשהם כבר מכירים את הרגליים במשחק על הגב, נתחיל להניע את הרגליים לאט מצד לצד, ממש עד לשכיבה על הצד. בהתחלה, יכול להיות שכל הגוף יגיב והתינוק יסתובב במקשה אחת. ככל שהם גדילים, מתחילות הפרדות התנועה, ונראה שנוצרת רוטציה בין התנועה של הרגליים ובין פלג הגוף העליון.
בשכיבה נינוחה על הבטן, התינוק מתחיל לחקור את הסביבה, להפנות מבט מצד לצד, וכך מתחילות העברות משקל. הרבה פעמים בהתחלה, כשהתנועה עדיין לא מעודנת, הפניית הראש תגרום להעברת משקל גדולה, ולאיבוד שיווי משקל עד לשכיבה על הצד או התהפכות מלאה לגב.
כשהם שוכבים על הבטן, נאחוז משני צידי הזרועות, ולאט לאט נטה אותה הצידה עד לשכיבה על הצד, וחזרה לבטן.
לונה פארק
חזרנו על הלונה פארק. עשינו שינוי קטן:
עצרנו בתנוחת הערסול. אחזנו ביד אחת מתחת לאגן של התינוקות והתחלנו להניע אותו הצידה, כדי לייצר תנועתיות במפרק האגן. כמובן שחשוב לעשות את זה בשני הצדדים כי טווח התנועה שונה ותלוי בהחזקה שלנו.
הוספנו גם תנועתיות של האגן כשאחזנו אותם בערסול קדמי. יד אחת תומכת בבית החזה, הראש שעון אחורה עלינו (זה סופר חשוב, אנחנו רוצים לנטרל עבודה שרירית מיותרת), והיד השניה שלנו אוחזת באגן ומניעה אותו בסיבובים לשני הצדדים, ומצד לצד.
איכויות מגע
השכבנו את התינוקות בפופים. מי שיה זמין- פתחנו את בגד הגוף, וחשפנו את איבר החישה הכי גדול בגוף שלנו לתחושות ומרקמים שונים.
הפרחנו בועות סבון (שהתפוצצו להם על הבטן ועל הידיים), ליטפנו עם ליפת רחצה, העברנו מטפחת נעימה על כל הגוף, וגם עם הנוצה עברנו על כל האיברים החשופים.
מערכת החישה שנמצאת על פני העור נקראת המערכת הטקטילית. אבולוציונית היא נועדה כדי להתריע מסכנה מתקרבת. היא זאת שחשה חום וקור, שריטה, כוויה, שפשוף וכו'. כשהתינוקות מתחילים להיות טיפה יותר פעילים ותנועתיים, הם מתחילים לחוש היטב את הסביבה שלהם. כל עוד הם סטטיים, הם חשים את הבדים העדינים של הבגדים שקנינו להם, את משטח הפעילות הנקי והנעים וכו'
אבל ברגע שהם מתחילים להתהפך, היכולת שלנו לשלוט בטווח התנועה שלהם הופכת מוגבלת. ואז הם פוגשים לראשונה את הרצפה הקרה, את השטיח המעקצץ, צעצוע שהיה זרוק ועכשיו תקוע לי מתחת לגב… אלו הם החיים האמיתיים. אז ברור שאני רוצה לשמור ולהגן כמה שאפשר, ומצד שני אני גם רוצה להכין אותם לחיים. לכן, אני חושפת אותם לסוגים שונים של מרקמים, חלקם נעימים יותר, חלקם פחות, אבל ברגע שהלא ידוע הופך להיות מוכר, הוא הרבה פחות מאיים, וכשאני אתקל בו בפעם הראשונה מחוץ לידיים של אמא, אני לא אבהל, ויהיו לי הכלים להתמודד איתו ♥
שיהיה סופשבוע חורפי ונעים…
הרבה הרבה בריאות לכולם!
ורד
