שיעור 2
היי בנות, היום היה השיעור השני 😀
איזה כיף להיפגש ולראות את המתוקים הקטנים גדלים ומתפתחים
אז מה היה לנו:
שיפור השכיבה על הבטן
התחלנו בהבנה שכאשר תינוק לא מרגיש נינוח בכיבה על הבטן, לרוב זה נובע מחוסר נוחות של התארגנות השלד והשרירים. כדי להוביל לשכיבה נינוחה על הבטן, נרצה להוביל להורדה של המתח השרירי המיותר בבית החזה, התארכות של זוקפי הגב, והתרחקות של השכמות.
מתחילים בשכיבה על הגב, ומגע עמוק בבית החזה טפיחות, שפשופים, מעיכות "האוטו שלנו גדול וירוק"
חשוב שהמגע יהיה נוכח. המטרה היא לשחרר ולהרפות את השרירים בבית החזה
עכשיו עוברים לפלג הגוף התחתון. אוחזים בירכיים ומתחילים בהקפצות אגן- ממש לתת לאגן לפגוש את הרצפה 🙂 "בים בם בם"
עכשיו ביחד אחת אוחזים בכפות הרגליים, והשנייה תומכת מתחת לאגן ומבצעים סיבובי אגן, לשני הצדדים. ולסיום- "עוצמת הרכות"- נענוע מרגיע מקצה הרגליים "אמא יקרה לי".
ההמשך- אוחזים ברגליים, רגל אחת ישרה, והשניה מכופפת לכיוון הבטן., דרך הרגל המכופפת מגלגלים את התינוק לשכיבה על הצד, כשהרגל הישרה משמשת לנו כמו ציר.
בשכיבה על הצד- טפיחות ושפשופים של השכמה, הכתפיים והיד העליונה- המטרה היא להביא את התינוק לשכיבה נינוחה על הצד כשהיד העליונה מונחת על המזרון או ליד הפנים (יד בפה זה נפלא). עכשיו חוזרים כמו שהגענו לשכיבה על הגב, ומגלגלים לצד השני וחוזרים על כל התהליך.
עכשיו, משכיבה על הצד ממשיכים את הגלגול עד לשכיבה על הבטן.
היום דיברנו על החשיבות של תנועתיות עמוד השדרה.
כשהתינוקות שוכבים על הגב, אוחזים באחת הרגליים, מתחת לברך, ושומרים את הרגל השניה ישרה למטה. מכופפים את הרגל מעט לכיוון הבטן לייצר כפיפה באגן, ומתחילים לסובב את הרגל בעדינות בתוך מפרק הירך. אני מדגישה שלא עושים בכוח, רק בטווח התנועה הקיים. לאט לאט מגדילים את התנועה (שוב, בלי שימוש בכוח), עד שהתנועה עוברת את מפרק האגן ומתחילה להגיע אל עמוד השדרה, והתינוק לאט לאט מתחיל להסתובב לכיוון הצד. כשהתנועה מגיעה עד גובה הכתף, מחזירים בעדינות לשכיבה על הגב ועושים לצד השני.
ערסול
על הערסול דיברנו הרבה בשבוע שעבר. ערסלנו את התינוקות על הידיים. המנח המדוייק לערסול הוא כזה בו הראש והרגליים של התינוק נמצאים באותו הגובה, שתי הידיים בקו האמצע, והגב כפוף מעט. מי שנמצא עדיין בכפיפה הפיזיולוגית (ההתקפלות הטבעית שהם נולדים איתה) יכול להיות מעורסל מאוד קטן, מי שכבר נפתח יותר, הערסול צריך להיות עדין. כזה שמאפשר כפיפה נעימה, ולא לסגור אותם ממש. הערסול היא התנוחה היחידה בה יש לנו קשר עין עם התינוק, וזו הזדמנות מצויינת לנסות לייצר קשר עין, ולשכלל את יכולת מיקוד הראייה שלהם.
הכפיפה בה נמצאים התינוקות בערסול, מאפשרת הרפייה של שרירי הגוף, התארכות של זוקפי הגב והתרחקות של השכמות, בכפיפה נתמכת יש יותר מקום למערכת העיכול לעבוד מה שיכול לעזור למנוע גזים וכאבי בטן, הידיים באופן טבעי מגיעות לקו האמצע (מה שיעזור להם ללמוד להושיט ידיים לחפצים, ובהמשך גם להתהפך), ובכלל- לערסול המון יתרונות התפתחותיים בשלב זה של ההתפתחות. אני ממליצה לפחות פעמיים ביום להגיע עם התינוקות למנח של ערסול על הידיים למשך 10 דקות לפחות, כדי להינות מיתרונות הערסול.
התינוק נמצא עלינו כך שהראש יכול להיות מונח על הכתף (גם אם הוא בוחר כרגע להזדקף ולהרים אותו). היד של הצד עליו מונח התינוק נצמדת לאורך גופו, והמרפק נמצא בדיוק בקו הטוסיק, כך שהאמה יוצרת מעין ספסל שהתינוק יכול להיות מונח עליו. כפות הידיים שלנו ללא עומס מיותר. עכשיו עם הסנטר שלנו אפשר לתמוך בכתף של התינוק, למנוע ממנו לעוף אחורה למקרה שהוא יחליט פתאום להזדקף, ועם היד הפנויה אני יכולה לטפוח ולהרגיע 🙂
חשוב גם פה לשים לב לסימטריה, להחזיק לשני הצדדים, גם בצד שבאופן טבעי פחות נוח לנו.
חשוב מאוד לשים לב, שהיד שלנו מונחת כך שלתינוק יש איפה להניח את הראש (היד שלנו צריכה לעבור צמוד לאוזן שלו, ולא מתחת לכתף). אפשר להחזיק כך שגב התינוק צמוד לגוף שלנו – כך יש צד אחד שמתארך ואחד שמתקצר, ואפשר לשחק עם האגן בתנועה למעלה ולמטה כדי לייצר אפילו עוד תנועתיות של מרכז הגוף.
אפשר להחזיק כך שגוף התינוק מקביל לקרקע, כמו נמר שרוע על ענף של עץ- כך אפשר ליצור מגע עמוק באזור הבטן, שמאוד עוזר להרגיע גזים
אפשר לעשות את התהליך כשהתינוק מונח עלינו בערסול קדמי (כמו בשיעור), שוכב על הבטן, בתנוחת נמר, או בשכיבה על הגב כשהאגן שלו מעורסל על הרגל שלנו (לא ישר לחלוטין אלא מעוגל).
אוחזים את התינוקות בערסול קדמי, יד אחת תומכת בבית החזה והשניה באגן. מתחילים להניע את האגן בסיבובים ימינה ושמאלה, מאוד לאט, וגם למעלה ולמטה. התנועתיות מאפשרת למקומות התקועים להשתחרר.
