שיעור 3
היי בנות,
אתמול היה השיעור השלישי, שעסק בשכלול הישיבה ובכיוונים קרדינליים לתנועה.
אתמול היה השיעור השלישי, שעסק בשכלול הישיבה ובכיוונים קרדינליים לתנועה.
ישיבה על כדורים
התחלנו את השיעור כשאנחנו יושבים על הכדורים, והתינוקות יושבים עלינו, קרוב לברך. קיים הבדל משמעותי בתרגיל שבא לידי ביטוי במיקום האחיזה שלנו. ככל שאנחנו תומכים גבוה יותר בגב, הם פחות צריכים לייצב את עצמם. ולהפך- אם אנחנו מחזיקים ממש במפרק האגן, כל עבודת הייצוב נעשית על ידם, וכך הם יתחזקו יותר. צריך למצוא את המקום הנכון עבור כל תינוק, כי כל אחד נמצא במקום אחר- אני לא רוצה שהם יקרסו ויפלו עליי לאחור, כי אז לא הרווחנו כלום. מי שזקוק לתמיכה- לתת לו, אבל את המינימום הנדרש.
אז, כשהם יושבים עלינו, ואנחנו מחזיקים אותם במיקום הנכון להם, אנחנו מתחילים לנוע לאט, קדימה. כדי לא ליפול קדימה, התינוקות צריכים להזדקף. נדגיש את תנועת ההזדקפות עם האגודלים שלנו משני צידי עמוד השדרה- כאילו נצייר שני קווים לכיוון מטה.
עכשיו נחזור למרכז וננוע לאט אחורה- שוב כדי לא ליפול, התינוקות צריכים לאזן את עצמם ע"י כפיפה. גם כאן נדגיש את התנועה ע"י האגודלים שלנו שיציירו עכשיו שני פסים למעלה.
המשכנו באתגר הישיבה, כשאנחנו מצרפים לתנועה את הקשר של הושטת היד- כשנעים קדימה, התינוקות מזדקפים ונגיש להם בועות סבון למעלה (כל פעם ליד אחרת), וכשננוע אחורה, נגיש להם בועות סבון מלמטה, להדגיש את הכפיפה.
אז, כשהם יושבים עלינו, ואנחנו מחזיקים אותם במיקום הנכון להם, אנחנו מתחילים לנוע לאט, קדימה. כדי לא ליפול קדימה, התינוקות צריכים להזדקף. נדגיש את תנועת ההזדקפות עם האגודלים שלנו משני צידי עמוד השדרה- כאילו נצייר שני קווים לכיוון מטה.
עכשיו נחזור למרכז וננוע לאט אחורה- שוב כדי לא ליפול, התינוקות צריכים לאזן את עצמם ע"י כפיפה. גם כאן נדגיש את התנועה ע"י האגודלים שלנו שיציירו עכשיו שני פסים למעלה.
המשכנו באתגר הישיבה, כשאנחנו מצרפים לתנועה את הקשר של הושטת היד- כשנעים קדימה, התינוקות מזדקפים ונגיש להם בועות סבון למעלה (כל פעם ליד אחרת), וכשננוע אחורה, נגיש להם בועות סבון מלמטה, להדגיש את הכפיפה.
תנועה עם נפילות
עם מוסיקה בחדר, רקדנו עם התינוקות על הידיים, כשכל כמה שניות אנחנו נופלים יחד איתם (בכאילו :)) או נותנים להם תחושה שאנחנו כמעט מפילים אותם.
אח"כ פיזרנו פופים בחדר, והוספנו תחושת נפילה אמיתית לתוך הפוף. עצרנו את המוסיקה, וזרקנו אותם במנח של ערסול לתוך הפוף. אם מישהו נבהל, כדאי ישר לייצר קשר עין ולהרים חזרה על הידיים, אבל להמשיך לגרות. מהר מאוד רוב התינוקות מתרגלים לתחושה, ומוצאים הנאה רבה מהנפילה.
המשכנו עוד לאתגר אותם, ובפעם הבאה שהמוסיקה נעצרה, זרקנו אותם לפוף, אחזנו בירכיים, והרמנו אותם באוויר כך שהראש למטה, והפכנו אותם עם הבטן על הפוף. מכאן נתנו לכל תינוק לרדת לבד בזחילה מהפוף, כשאנחנו רק שומרים עליהם.
אח"כ פיזרנו פופים בחדר, והוספנו תחושת נפילה אמיתית לתוך הפוף. עצרנו את המוסיקה, וזרקנו אותם במנח של ערסול לתוך הפוף. אם מישהו נבהל, כדאי ישר לייצר קשר עין ולהרים חזרה על הידיים, אבל להמשיך לגרות. מהר מאוד רוב התינוקות מתרגלים לתחושה, ומוצאים הנאה רבה מהנפילה.
המשכנו עוד לאתגר אותם, ובפעם הבאה שהמוסיקה נעצרה, זרקנו אותם לפוף, אחזנו בירכיים, והרמנו אותם באוויר כך שהראש למטה, והפכנו אותם עם הבטן על הפוף. מכאן נתנו לכל תינוק לרדת לבד בזחילה מהפוף, כשאנחנו רק שומרים עליהם.
כוכב במעגל
סידרנו את הפופים כמו כוכב במרכז החדר, וכל הורה עמד עם התינוק מול הפוף. החזקנו אותם בבית החזה עם הפנים החוצה, והתחלנו להוריד אותם לכיוון הפוף. בהתחלה, לאט, חיכינו להושטת ידיים לפוף, נתנו לו נשיקה וחזרנו למעלה (זו סדנת חיזוק גם לשרירי הידיים שלנו 🙂 )
בפעם הבאה הורדנו אותם במהירות לפוף, כדי לראות את הושטת הידיים המהירה הנובעת מתחושת הנפילה וערור של רפלקס הבלימה. עכשיו כשהתינוקות עם הראש למטה, הרחקנו אותם קצת מהפוף, וחזרנו אליו כשהעורף פוגש את קצה הפוף. המגע הזה מעודד את הכנסת הראש פנימה, ומשם הפכנו את התינוקות על הגב. ככה יצרנו שוב, אבל באופן שונה את הקשר הכל כך חשוב בין הכפיפה והזקיפה!
בפעם הבאה הורדנו אותם במהירות לפוף, כדי לראות את הושטת הידיים המהירה הנובעת מתחושת הנפילה וערור של רפלקס הבלימה. עכשיו כשהתינוקות עם הראש למטה, הרחקנו אותם קצת מהפוף, וחזרנו אליו כשהעורף פוגש את קצה הפוף. המגע הזה מעודד את הכנסת הראש פנימה, ומשם הפכנו את התינוקות על הגב. ככה יצרנו שוב, אבל באופן שונה את הקשר הכל כך חשוב בין הכפיפה והזקיפה!
כיוונים קרדינליים בעמידה 6 על הכדור
עודדנו את התינוקות לעמוד על 6 על הכדור. לא מאוד קל בגיל הזה, אבל אפשרי עם הרבה אסרטיביות. מניחים אותם על הבטן על הכדור, מצמידים את השוקיים חזק אל הכדור ומטים אותו אחורה. מחכים שם עד שהם נופלים אחורה ומכופפים את הברכיים (כל הזמן שומרים עם הראש שלנו שלא יעופו אחורה) ואז מחזירים לאט למרכז, והם בעצם על 6 🙂
עכשיו, עם משחק או בועות סבון, מציגים להם את הגירוי קודם מלפנים, ואז מהצד, אבל קרוב לגוף. כדי לגעת בו הם צריכים להעביר משקל, לנתק את היד הנגדית, ולעשות רוטציה. הזכרתי במהלך השיעור, שיותר חשוב מלעמוד על 6, לשבת ואפילו לעמוד, זה הדרך לשם. המעברים הם אלה שמלמדים את יכולת התנועה. בסופו של דבר אם אני אעמיד תינוק מספיק זמן, הוא ילמד לעמוד. אם אני אושיב תינוק, כנ"ל. אבל במעברים הם לומדים את יכולת התנועה שאח"כ מאפשרת להם לבצע פונקציות התפתחותיות גבוהות כמו הליכה, ריצה, קפיצה, טיפוס ועוד…
עכשיו, עם משחק או בועות סבון, מציגים להם את הגירוי קודם מלפנים, ואז מהצד, אבל קרוב לגוף. כדי לגעת בו הם צריכים להעביר משקל, לנתק את היד הנגדית, ולעשות רוטציה. הזכרתי במהלך השיעור, שיותר חשוב מלעמוד על 6, לשבת ואפילו לעמוד, זה הדרך לשם. המעברים הם אלה שמלמדים את יכולת התנועה. בסופו של דבר אם אני אעמיד תינוק מספיק זמן, הוא ילמד לעמוד. אם אני אושיב תינוק, כנ"ל. אבל במעברים הם לומדים את יכולת התנועה שאח"כ מאפשרת להם לבצע פונקציות התפתחותיות גבוהות כמו הליכה, ריצה, קפיצה, טיפוס ועוד…
שיום איברים
המשכנו למשחק רגוע יותר, שמשלב מוטוריקה עדינה. ישבנו על הרצפה עם התינוקות, ובעזרת מדבקה התחלנו לתת שם לאיברים בגוף. בהתחלה הדבקנו את המדבקה עלינו 'איפה האף של אמא?' ואז גם עליהם. יש כאן משחק תפקידים מאוד ברור: אנחנו שמות מדבקה, והם צריכים להוריד אותה ולהחזיר לנו. נדרש כאן קשב וסבלנות מצד אחד, קשר עין יד מצד שני, והכל מטובל ביכולת להוריד את המדבקה: אחיזת פינצטה מדוייקת. בהתחלה אפשר להשאיר את המדבקה חצי באויר, אז זה קל יותר והם לומדים שיש צד דביק וצד חלק. אם הם כבר על זה, אפשר להדביק אותה טוב וארז הם צריכים ממש להתאמץ.
מאוד ממליצה להתחיל לתת שמות לאיברים. זה משחק נחמד שמשלב היכרות עם הגוף, קשר עין יד והשלכה (אם הפופיק של נמצא בבטן, איפה הפופיק של אמא?)
מאוד ממליצה להתחיל לתת שמות לאיברים. זה משחק נחמד שמשלב היכרות עם הגוף, קשר עין יד והשלכה (אם הפופיק של נמצא בבטן, איפה הפופיק של אמא?)
ריכוז צלילים
סיימנו עם ריכוז צלילים. יפה לראות את הקשב שנבנה משיעור לשיעור. גם מי שזה לא טבעי עבורו לשבת ולהקשיב, מראה עקומת למידה מאוד יפה, ורואים את ההבדל בין מי שזאת פעם ראשונה שלו, למי שכבר כמה שיעורים רצופים חווה את זה! בקיצור, הם כולם מתוקים. וזה בסדר שקשה להם לשבת ולהקשיב, והם רוצים להתקרב. וזה ממש בסדר לתת להם ללמוד, שבזה אסור לגעת- כי יש לנו דברים שאנחנו לא מרשים לגעת בהם גם בחיים האמיתיים (המגירה של הזכוכיות, שקעי חשמל וכו')
שיהיה סופשבוע מקסים!
ורד
ורד
